הצעות לתיקונים מהותיים בערך “הומאופתיה” בויקי  

ראשית, תשומת לב לשימוש בשפה:  דר’ סמואל הנמאן (1755-1843),  הרופא וכימאי שפיתח את ההומאופתיה, מזוהה בערך הויקי באופן עקבי באמצעות שם משפחתו בלבד, ללא ציון הדוקטורט ברפואה. כמובן שדוקטורט אינו מקנה גאונות, ואין ספק שרופא בן המאה ה-18 ידע הרבה פחות מעמיתו בן המאה ה-21. ועדיין, הכל נמדד ביחס לתקופה. יש בכך התייחסות מקטינה לתחום, ואמחיש זאת בהמשך. באותה מידה, כותבי הערך הנוכחי מקפידים באופן סמוי להשתמש במילים הקשורות באמונה: “האנמן האמין”, “תומכי השיטה מאמינים” וכיוב’. זו הסטה של הדיון למישור לא ענייני, סובייקטיבי, שאין בו מקום לדיון נקי ומעשי. לדוגמא, בפסקה אודות “הרעיון של האנמן”, נאמר כי דוגמא מסוימת גרמה לו להאמין. ובכן, זוהי מילה מוטה המייצרת אווירה רוחנית, מחוץ לטווח הדיון המדעי. האמת העובדתית מתוך דיווחיו של האנמן היא שבמשך שנים הוא ביצע סדרת מחקרים על חומרים שהיו מקובלים בזמנו כתרופות. לאור תוצאה שיטתית שעלתה ממחקרים אלה, הוא ניסח את העקרון ההומאופתי. בהמשך מתוארים המחקרים שביצע דר’ האנמן במילה “מבדקים”, מילה תמוהה-משהו. המקור הגרמני של המושג בהומאופתיה הוא prüfung, שמשמעו “ניסוי” או “מחקר”. זו היתה פרקטיקה שיטתית, מאד חריגה בנוף האמפירי של זמנו.

הומאופתיה ומדע: חרף הטענה הראשונה המועלית בדבר אי-יעילות ההומאופתיה, יש תימוכין רבים ליעילות ההומאופתיה, גם בפן המחקרי. הוכח מעבר לכל ספק שההומאופתיה יעילה מפלצבו. למעשה, תרופות קונוונציונליות רבות אינן עומדות במבחן הזה. ישנם מאות מחקרים המראים את האפקט הקליני המובהק שיש להומאופתיה, כפי שעולה ממחקרים העומדים בסטנדרטים מדעיים מחמירים. כאשר מתבוננים רק במנגנון, כאשר שואלים רק על ההיבט הפיזיקלי, שכמובן יש בו שאלות פתוחות רבות, יש לקחת בחשבון שזו עדיין שאלה שאין לה תשובה מלאה. העדר התשובה אינו מונע התייחסות ליעילות הטיפולית. מומלץ לעיין במאגר המידע המחקרי שאיגדה המועצה האירופאית המרכזית
להומאופתיה, http://www.homeopathy-ecch.org/content/view/50/69/ ויש גם עמוד מיוחד לכך באתר, כאן: https://rshabi.com/?page_id=60016.

פתיחה מגמתית: מעניין לעיין בפתיחה הנוכחית של הערך. היא לא מאוזנת, היא מגמתית, היא דוחסת עמדה, נטולת פרופורציות, מציגה צד אחד, מסקנות לפני מידע: אין ייצוג להיבטים נוספים הקשורים בהומאופתיה, כגון מחקרים שכן תומכים באפקט הקליני שלה, המגמה של עליית השימוש בעשורים האחרונים או ייצוגה המקומי בישראל. ומאידך, אם זוהי כוונה  להציג את העובדות – כדאי להביא רק בהמשך את הביקורת, והביקורת הנגדית. כך מקובל בכתיבה מדעית.

עיוות בהצגת ההסטוריה של ההומאופתיה: א. ההומאופתיה לא “הוגדרה” ביום אחד, אלא פותחה באופן אמפירי לאורך עשרות שנים, גם לאחר הגדרתו הראשונית של הרעיון ב-1790. ב. הרפואה בת-ימיו של האנמן כללה פרקטיקות נוספות שהיו קטלניות, כגון שימוש בארסן וכספית. על אף האיזכור האקזוטי משהו לתריאקה, שכביכול יש בו “דומה בדומה”, האנמן יצא נגד הטיפולים בני-זמנו. חשוב לציין זאת בפרט מפני שדר’ האנמן היה רופא, והתרשם מהטיפולים המקובלים לזמנו, אותם נתן למטופליו. על הרקע הזה עזב את הרפואה ופנה לעסוק בתרגום. ג. כאשר נאמר במשפט כי האנמן העדיף להשתמש ב”חומר יחיד”, ב”ריכוזים נמוכים” ומתוך “גישה לא-גשמית” מבוטלות ונדחסות עשרות שנות עבודה והתקדמות אמפירית, המוצגות באופן חד-צדדי, מעין קפריזה. לשם הדיוק ההסטורי, ראשית האנמן בדק את העקרון ההומאופתי (סימיליה), ועם הזמן, לשם מיזעור תופעות הלוואי, החל להקטין את המינונים. מעולם לא דיבר על “רוחניות”, בדומה לטון ה”ניו-אייג'” ה”רוחני” (במלעיל) המשתמע מהמשפטים שלעיל. ד.בנוסף, חשוב להדגיש כי בניגוד למשתמע מהכתוב, הויטליזם לא היה אופנתי אז ומיושן כיום, בעידן המדע. האנמן נתקל בהתנגדות ערה כבר בראשית דרכו. הרושם הכללי המתעורר למקרא משפטי המקור הוא שמדובר בתמהוני מהמאה ה-18 שהמליץ להתעמל ולשתות ולא לאכול בשר נחשים, והאמין בכל מיני תפיסות רוחניות הזויות. ברם, למעשה, מדובר ברופא שפרש מהפרקטיקות של זמנו, חקר רעיונות בני זמנו ופיתח שיטה שראה בה תוצאות במשך עשרות שנים. מעולם לא דיבר על אמונות, אלא היה אדם אמפירי ופרגמטי.

הדיון בעיקרי השיטה: חשוב לציין שבערך הנוכחי שורר בלבול בין גישות של הומאופתים שונים. נושא ה”מיאזמות”, תחום מעניין כשלעצמו, מוצג בצורה מעוותת, שגויה ובורה. לכן, נתקן: ההומאופתיה מוגדרת בראש ובראשונה באמצעות חוק הסימיליה, שהגדרתו הלטינית המלאה היא Similia Similibus Curentur ושמתורגם לעברית כ”דומה מרפא דומה”. על עקרון זה יסכימו כל אסכולות ההומאופתיה, ויש אף הטוענים כי ניתן ליישם עקרון זה באופן התנהגותי, בלי לפנות למתן חומרים שעברו תהליך הפקה של סדרות דילולים וניעורים. האנמן פרסם את גרסתו הרביעית של האורגנון, ספר העקרונות והמתודולוגיה ההומאופתי בשנת 1828. רק אז, קרי 38 שנים לאחר שהחל לערוך את המחקרים הראשונים בתחום, ייחס האנמן משמעות כלשהי למה שניתן לכנות “כוח החיים”, או “כוח החיות” (LEBENSKRAFT בגרמנית). האנמן הסיק על קיומו מתוך התוצאות הניכרות של אפקט טיפולי, גם בעת שימוש בתמיסות מדוללות ביותר.  האנמן עצמו דחה את הרעיון של מחלה כדבר נפרד, או ישות פולשת, וטען תמיד כי מדובר במכלול הגוף החי.

הדיון בהכנת הטיפולים ההומאופתיים: ראשית, דר’ האנמן ביקש להמנע מתופעות לוואי באמצעות התרופות בדילול אפס (כלומר בצורה החומרית גרידא), שכן הוא נתן תרופות בנות-זמנו לפי עקרון הדמיון בסימפטומים, ולצד התועלת היו עדיין תופעות לוואי. לכן, בהדרגה, לאור הנסיון ובאופן אמפירי, הוא החל לדלל אותן ובדק את מידת האפקט. שנית, יש להדגיש שכך הפיק האנמן את הרמדי’ס לפני כמאתיים שנה. כיום הפקת הטיפולים ההומאופתיים מבוצעת באופן ממוכן לחלוטין, ולא באיזה קיטון אחורי של סייס, כמשתמע מהאנקדוטות. כלומר, אפשר לשכוח מבוני אוכפים או מ”גוף גמיש” (אגב, מה זה גוף גמיש, בעזרת יוגה, או פילאטיס?!..בואו ננסה לשמור על תרגום הגיוני). חשוב לחזור ולהדגיש את השיטתיות האמפירית של דר’ האנמן, את העובדה שפיתח את שיטות העבודה שלו בהתאם לתוצאות בפרקטיקה שלו לאורך עשרות שנים, וכן את נטיית מחברי הערך לשוב ולנקוט במילים של “אמונה” ו”חשיבה” – במקום שבו ישנם בדיקות, ניסויים ולמידה מתמדת. כי ככה עובד מדע, נכון?

מעבר לכך, התייחסות חד-צדדית גם לסוגיית המינונים: נוצר רושם של הגחכה. המון דוגמאות על זעירות המינון, ללא כל התייחסות לתוצאות הקליניות שמשיגים מינונים אלה. חד-צדדיות במירעה.

תחקיר ה BBC: במערכת התוכנית ביקשו לשחזר אפקט טיפולי שבוצע במעבדה באמצעות דילולים כמו-הומאופתיים ע”י דר’ בנווניסט. לצערנו, הדילולים בתוכנית לא היו תרופות הומאופתית, אלא רק עיבוד חלקי של התכשירים. וזה, כמו מה? כמו לתת פלצבו בצבע של אנטיביוטיקה ולבוא בטענות לאנטיביוטיקה…כלל לא ידוע האם התכשירים הופקו במעבדות הפועלות בשיתוף עם הומאופתים..בנוסף, הדילולים הללו לא נבדקו על בני אדם אלא בצלחות פטרי במעבדה, ויתכן שההקשר הוא חשוב. לא בוחנים את טיבו של טיפול פסיכולוגי כאשר הפסיכולוג משוחח עם עציץ.

מחקר על טיפולים חדשים בהומאופתיה: באופן מגמתי, מוצג חלק מאד מסויים מהפרוטוקול שקבע דר’ האנמן למשתתפים בניסויים שערך. בטקסט הויקי כיום, מוצג האנמן כמי שקובע שמשחק שח-מט מלהיב מדי את הנבדקים. זו כתיבה מגמתית שמוציאה דברים מהקשרם באופן מכוער למדי. כדאי לא להטפל לזוטות, ובעיקר לא לשכוח שמדובר בטקסט בן 200 שנה. השורה התחתונה שכותבי ערך הויקי בוחרים לשכוח ולהשכיח היא שדר’ האנמן דרש מסגרת אחידה לשם עריכת מחקר. הוא גיבש  הנחיות לנבדקים ולנסיינים, בטקסט חדשני לזמנו. הטקסט של הויקי כיום מדגים במשפטים בנושא כי הוא מופת של חד צדדיות מגמתית.

בנוגע לפסקה המסקרנת, “רפרטואר”..הפיסקה הזו דנה במאגרי המידע ההומאופתיים. אחד מהם קרוי repertory, שלעברית תורגם כ”רפרטואר”. חשוב להדגיש כי על אף השורש הלשוני המשותף, אף אחד אינו אומר “רפרטואר”, גם לא בלעז. המינוח הוא “רפרטורי”, והוא מתייחס לאינדקס סימפטומים ומחלות בו נועצים בשעת האבחון. ישנו גם מושג הקרוי “מטריה מדיקה”, שפירושו גוף הידע ביחס לכל טיפול וטיפול. שנית, היעילות המוגבלת של המטריה מדיקה אינה נכונה לעידן הממוחשב, שבו החיפוש מבוצע במהירות גדולה על כמות ענקית של חומר, בערך כמו גוגל. כיום למעלה מ-90% מההומאופתים בעולם משתמשים בתוכנות ממוחשבות, לדברי תומר הראל, יוה”ר של האגודה הישראלית להומאופתיה ומבעלי בית התוכנה Synergy העולמית. שלישית, הפיסקה בטקסט הויקי כתובה בתרגום עילג, האם השמות כתובים בלעז או שמא בהיבריש כמו רוב הטקסט. והחשוב ביותר, במקום להעצר (ולנסות להשאיר את ההומאופתיה) בשנת 1838, אפשר לקפוץ 170 שנה קדימה, אל התוכנות הממוחשבות הקיימות כיום. לשם סקירת התמורות הממוחשבות שעברו על כל העולם, ועל תחום ההומאופתיה לענייננו, קיראו:http://www.kenthomeopathic.com/history.html

רמדי’ס : הפיסקה הזו מתייחסת להכנות ההומאופתיות. כותבי הערך הנוכחי מאזכרים את המקרים הכי איזוטריים, שמרבית ההומאופתים מוקיעים. זוהי דוגמא נוספת להטייה שבערך הויקי בגרסתו הקיימת. לדוגמא, הם מביאים את הרמדי “סופת רעמים”, כדבר התרגום שלכם. כן, היה הומאופת שתהה מה האפקט שלה. מדובר בפרינג’ שבפרינג’, שלא זוכה להתייחסות רצינית ושלא פורסם בספרות אף מקרה קליני שלה. כך גם לגבי השימוש ב”רמדי נייר”. העובדה שמאן-דהוא המתקרא הומאופת החליט להשתעשע, ושהמידע שלו הופיע באינטרנט, לא מחייבת את המקצוע. בגלל תפוח רקוב אחד לא מעלים באש את כל המטע. אתם מציינים שמדובר ב-3000 הכנות הומאופתיות באופן כללי, אולי כדאי לאזכר חלק מהחומרים או עקרונות בטקסונומיה שלהם? זה לא חוכמה להצית את הבניין ואז להתקשר למכבי אש.

הומאופתיה בשימוש וטרינרי: מסמך שהפיקה המועצה האירופאית המרכזית להומאופתיה מסכם את הפרקטיקה ההומאופתית בוטרינריה ב-16 מדינות אירופאיות, נכון ל-2007. המסקנה הכללית מהדו”ח היא כי ניכרת עלייה בשיעור הטיפול הוטרינרי, הן בחיות מחמד והן בחיות משק שונות, כולל בקר ובעלי כנף. http://www.homeopathy-ecch.org/images/stories/pdf/hom.%20treatment%20of%20animals.pdf

ניתוח מדעי ורפואי: חבל מאד שכותבי הערך הנוכחים מתעלמים מגוף מחקרים מגוון, עשיר ובהיר מאד מבחינת האפקט העולה ממנו. בערך עד-כה הדגישו טיפול “סופות רעמים”, הדגישו “זכרון של מים”, אוכף של סוס וספרים שנכתבו ע”י הומאופתים ב-1838. אבל מה עם מאות המחקרים הממחישים אפקט מובהק להומאופתיה?  פתאום היריעה כל כך קצרה?..שוב. אודות המחקר באתר המועצה האירופאית המרכזית להומאופתיה http://www.homeopathy-ecch.org/content/view/34/50/

הערה: ההתייחסות היא לטקסט שהיה און-ליין ב-25 בדצמבר 2012.
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support