הסקר התבסס על שאלון אינטרנטי אנונימי שכלל 30 שאלות ביחס לדפוסי ההמלצות על התערבויות טיפוליות ותוצאותיהן. הסקר היה זמין לא/נשי מקצוע באופן אינטרנטי במשך שבוע. השיבו עליו 42 מטפלות/ים: 25 הומאופתיות ו-17 הומאופתים. הרוב המכריע (95%) מקרבם חברים באגודה הישראלית להומאופתיה. נכון לשנת הקורונה, מונה רישום האגודה 187 מטפלות ומטפלים, כלומר שיעור ההשתתפות של חברי/ות האגודה בסקר עומד על כ- 21%. ניתן להניח בדרגה גבוהה של סבירות כי שיעור המטפלים בפועל גבוה משיעורם בדיווח או מעצם ההשתייכות לאגודה.
71% מהמשיבים/ות ציינו שהעניקו טיפולים במסגרת של הקווים החמים (הן זה של האגודה והן זה של HHNI, הפרויקט הבינ”ל בהובלת ג’רמי שר). 78% מהמטפלים/ות העניקו מענה גם באופן פרטי.
סך המטופלים שקיבלו מענה מההומאופתים/ות עמד על 907 איש ואישה. עם זאת, יש להדגיש כי מתוכם 57% אכן היו מאומתים לקורונה. השאר פנו סביב תלונות נלוות למגיפה וכן עקב חרדה שמא נדבקו בטרם הספיקו להיבדק.
נתון חשוב מתייחס להגדלת שיעור החשיפה של התחום. מתברר כאשר ניכר ש-523 מהפונים פנו להומאופתיה לראשונה, כלומר 58% בקירוב מסך הפניות. 37% מהפונים החדשים הגיעו דרך אחד הקווים החמים שהפעילה הקהילה ההומאופתית.
66% מהמשיבים ציינו שהפונים יצרו קשר לקליניקה הפרטית, ו-70% העניקו מענה באחד מהקווים החמים.
בדיקה לאיתור נגיף הקורונה. פוסטר של האו”ם באדיבות אתר Unsplash
תקשורת של הומאופתים עם גורמי רפואה
כ-21% מהמשיבים/ות דיווחו על שיתוף פעולה עם גורמי רפואה סביב הטיפול במאובחני קורונה. מתוכם 55.6% רופאים (5 מהמשיבים), 44% רוקחים (4 משיבים) ו-33% צוות סיעודי (3 משיבים).
סיווג חומרת הסימפטומים התבסס על דיווחים עצמיים של המטופלים והציינון נעשה בהתאם לסולם שפותח על ידי ג’רמי שר וצוותיו. הוא מפורט בהמשך הסקירה.
73% מהמשיבים/ות ציינו שקיבלו פניות מאנשים שנמצאו שליליים לקורונה או כאלה שטרם נבדקו אך שרצו טיפול מניעתי.
בסיטואציה של טיפול מניעתי, המליצו 86% מהמטפלים/ות על ויטמינים. בתוך כך ב-42% מהמצבים ניתנה המלצה לעקוב אחר המצב כדי לטפל הומאופתית במידת הצורך.
ב-11% מהפניות היה מדובר במטופלים ותיקים, שבעקבות בקשתם לתכשיר מניעתי קיבלו המלצה לחזור על הרמדי הכרונית.
מעניין הנתון לפיו ב-43% מהמקרים המליצו המטפלים/ות על שימוש מניעתי באמצעות פורמולה הומאופתית נתונה (לפי אחת המתודות שפורסמו בחודשים האחרונים). רק 9% מהמטפלים/ות ציינו שמניעה כזאת או אחרת אינה שיטה נכונה מבחינתם – גם בנסיבות של מגיפה. לגישתם, יש לטפל רק עם הופעת סימפטומים אינדיקטיביים לתכשיר אשר ייבחר פרטנית עבור הפונה. מה שקרוי, ‘הומאופתיה קלסית’, קרי בהתאמה אישית.
95% מהמטפלים/ות ציינו שטיפלו גם במצבים מאומתים. חשוב להדגיש שבמקרים רבים – בפרט בקווים החמים שבהם התקשורת הטיפולית הייתה חלקית ושהמטופלים לא היו מחויבים עד-תום לתהליך – ניתן טיפול למצבים שבשם הזהירות ניתן לכנותם ‘דמויי קורונה’. הסיבה היא שפעמים רבות הפונים הללו לא ניגשו לבדיקה אלא העדיפו לשפר את מצבם ‘ולא לדעת’.
54% דיווחו שלא היו פניות ממאומתים א-סימפטומטיים, בעוד ש-7.8% מהמטפלים הדגישו שכל הפניות של המאומתים היו בשלב סימפטומטי.
407 מהפונים, כלומר 45% מהם דיווחו על סימפטומים בדרגה קלה וביקשו לכך מענה.
בכשני שליש מהמקרים (67.5%, ליתר דיוק) הוגדרה תוצאת הטיפול ההומאופתי במצב קל כמצוינת (ציון 5/5), וב27.5% מהמקרים כטובה מאד (ציון 4/5). במילים אחרות, ב-95% מהמצבים הקלים חל שיפור בדרגה טובה מאד עד מצוינת.
הערה ביחס לסיווג הקל: הקריטריונים להערכת חומרת המצב כקל היו חום לא-גבוה, כאבי שרירים ופרקים, שיעול יבש, נזלת, סינוסים, כאב ראש, בחילה, תאבון ירוד, אובדן חוש ריח ו/או טעם, שלשול, חולשה, חוסר שקט וחרדה.
226 איש – קרי 24.9% מהפונים – דיווחו על סימפטומים בדרגה בינונית. מחצית מהמטפלים דיווחו על תוצאה מצוינת של הטיפול ההומאופתי במצב בינוני ובכשליש מהמקרים (ליתר דיוק: 31.3% מהמקרים) הגדירו את תוצאת הטיפול כטובה מאד (ציון 4/5). במילים אחרות, ב-81% מהמצבים הבינוניים חל שיפור בדרגה טובה מאד עד מצוינת בעזרת הומאופתיה.
הערה ביחס לסיווג הבינוני: הקריטריונים להערכת חומרת המצב כבינונית היו חום גבוה, כאבי שרירים ופרקים קשים, כאב ראש קשה, חולשה וכבדות קשות, שיעול יבש, קשיי נשימה משמעותיים, ליחה דביקה שקשה להוציא, בחילה, הקאה, אובדן חוש ריח, אובדן חוש טעם, אובדן תאבון, נסיגה כללית.
הקריטריונים להערכת חומרת המצב כקשה היו דלקת ריאות קשה, נזקים לרקמת הריאה, סטורציית חמצן לא מספקת, התמוטטות, בעיות כבד, כשל כלייתי בשל התייבשות, מיוקרדיטיס, פריקרדיטיס, אי ספיקת לב או פרפור פרוזדורים שהחלו סמוך לאבחון.
שליש מהמטפלים דיווחו כי טיפלו בחולים שהוגדרו במצב קשה. ככלל נמסר דיווח ביחס ל-35 מטופלים במצב קשה.
במצבים הקשים נע אחוז ההצלחה בטווח שבין מצוין (ב-15.4% מהמקרים), טוב מאד (38.5%) ובינוני (23.1%) . 23% מהמשיבים שטיפלו במצבים קשים דיווחו כי לא ראו שיפור במצב המטופלים.
ב-43.5% מהמקרים נמשך הטיפול במצב הקשה עד שבועיים, וב-26% מהמקרים עד חודש. ב-8.7% מהמקרים הטיפול נמשך עד שבוע, ובשאר המקרים לא הייתה התמדה בטיפול.
כ-38% מהמוגדרים במצב כזה אושפזו לתקופה בת עד שבועיים, וכ-15% היו מאושפזים עד חודש. הצלחת הטיפול במאושפזים הוגדרה כטובה מאד עד מצוינת בכ-70% מהמקרים.
כאשר מדובר בפונים אשר היו מאושפזים במצב קשה בעת התחלת הטיפול ההומאופתי, העריכו המטפלים את תוצאת הטיפול כמצויינת ב-50% מהמקרים וכטובה מאד ב-21% מהם.
ריחוק חברתי בימי מגפת הקורונה. פוסטר של האו”ם, באדיבות אתר Unsplash
כמעט מחצית מהמטפלים דיווחו על פונים שהיו בשלבי החלמה של הקורונה. במצטבר מדובר על 88 מטופלים במצב זה.
הכוונה היא לשלב שבו כבר חל שיפור במצב עוד טרם הטיפול ההומאופתי, אך שבזמן שבו פנו להומאופתיה נותרו עייפות משמעותית, שיעול משמעותי וכדומה. במצבים אלה עמד שיעור השיפור הטוב מאד עד מצוין על 85% מהמקרים.
ההומאופתיה ניתנה ל-59 מטופלים בשלב זה וסייעה במידה טובה מאד עד מצוינת ב73% מהמקרים.
שלב החזרה למצב הכרוני הוגדר כסיטואציה שבה כבר ניכרת התמונה הכרונית (ה’רגילה’) אך עדיין ישנם סימפטומים מסוימים של המחלה.
ממצאי הסקר מלמדים על עלייה משמעותית ביותר בשיעור הפניות לטיפול הומאופתי בהקשר אקוטי.
ניתן להתרשם גם מהדיווחים המעודדים על השיפור במצבם של רבים מהפונים, כפי שצוין בהתייחס לדרגות החומרה.
עם זאת, כמובן שראוי לבחון את נתוני הסקר מתוך הבנת מגבלותיה של בדיקה רטרוספקטיבית. יודגש כי כל המידע שתועד לעיל מתייחס לסקר שיש מקום לעבותו מבחינת היקף השאלות ואף נפח המשיבים. אין המדובר במדגם הסתברותי, אין כאן מחקר מבוקר עם עם הקצאה לקבוצות רנדומליות תוך שימוש בקבוצות ביקורת (אשר לצורך העניין, הייתה נדרשת לפילוח מדוקדק על סמך כל גיל ורקע רפואי של הפונים). זהו תרגום מילולי של הנתונים וברור כי יש להשוות את התוצאות לקבוצת ביקורת כללית באוכלוסייה.
כמו כן, יש להדגיש את חשיבותם של סקרים עתידיים, אשר יתבקשו להעמיק בתוצאות המתמשכות של הקורונה. שלב הפוסט-קורונה מתברר כמשמעותי יותר מכפי ששוער עד-כה. לפי התוצאות העולות בסקר, ניתן להעריך שלשיטה הטיפולית הזאת יהיה מענה בתמיכה בסובלים מההשלכות של הנגיף. יש לקוות שבאופן מערכתי תימשך פעילות הקווים החמים והליווי בהם יהיה רציף. שם, כמו גם בטיפולים פרטיים, תיבדקנה יותר לעומק ההשפעות הטיפוליות על הסימפטומים ארוכי-הטווח.
תודות לכל המתנדבים/ות בקווים החמים ולמשיבים/ות ששיתפו בנסיונם. תודה גדולה לד”ר מנחם אוברבאום על הפרספקטיבה הרפואית המחקרית. תודה גדולה לג’רמי שר על הנכונות לחלוק את הקריטריונים להערכת חומרת המצב. ג’רמי שר מרכז פרויקט עולמי לטיפול בנפגעי קוביד-19 והמערך הישראלי קרוי HHNI.