מחקר וטיפול הומאופתי בזמן מגיפות (וכמה מילים על שרלטנות)
מאי 31, 2020
הטיפול ההומאופתי במהלך תקופת הקורונה, מרץ עד ספטמבר 2020
אוקטובר 26, 2020
הראה הכל

רוצה טיפול מדוקטור למדעי השקשוקה? והאם ההומאופתיה מרפאת?

פסק דין שניתן היום בביהמ”ש המחוזי בתל אביב יוצא נגד בעלי ‘דוקטורט’ פיקטיבי מאוניבסיטאות מפוקפקות. בנוסף, דורש פסק הדין ממטפלים ברפואה משלימה להביא הוכחה מחקרית לכל עניין רפואי שאליו הם מתייחסים במקצועם. האם זה טוב או רע לרפואה האלטרנטיבית וללקוחותיה? התשובה היא שגם וגם…

כשהמציג אינו רופא…וכשהדוקטורט שלו פיקטיבי

כבוד השופטת מיכל אגמון-גונן, בשבתה בביהמ”ש המחוזי של תל אביב, פרסמה היום פסק דין מהותי בעניין רפואה משלימה. כבוד השופטת פסקה בתביעה שהוגשה נגד מטפל העוסק בהידרוקולוניק (שיטה טיפולית הכוללת חוקנים לשם מטרה מוצהרת של שיפור הבריאות). המטפל שנתבע מציג עצמו כדוקטור. עם זאת, ברור לכל מי שקצת מכיר את המטפל ואת שיטתו כי הדוקטורט שלו אינו ברפואה וגם לא במסלול אקדמי נורמלי כלשהו. אין זה מוריד בהכרח מיעילות השיטה, אך נראה שפסק הדין קובע תקדימים בנושא להבא.

הכשרה אקדמית למטפלים היא קריטית גם בעולם הרפואה המשלימה

דוקטורט פיקטיבי הוא רעה חולה – בפרט בעולם הטיפול שבו ההכשרה והאמינות הן קריטיות. צילום: קול קייסטר, אתר Unsplash

הפסיקה אוסרת על אזכור של תואר דוקטור. זאת “אלא אם כן מדובר בדוקטור לרפואה או שמצויינת באותו אופן הבלטה כי אין מדובר בדוקטור לרפואה אלא במטפל אלטרנטיבי”. בעקבות ניסוח זה נזכרתי כי לפני מספר שנים פנו אליי מתווכים העוסקים במכירת תארי דוקטורט שכאלה. הם קשקשו על היותם נציגיה של אוניברסיטת שקר כלשהו. תמורת טקסט שיודפס על נייר יפה ובאותיות לועזיות הם ביקשו שאעביר סכום השקול לשתי שנות לימוד באוניברסיטה ישראלית. כשציינתי זאת באוזניהם, הם שמחו לשמוע שיש לי מושג על סכומי לימוד באקדמיה. יש לי. לימודים הם צורך קיומי עבורי, באקדמיה ולא רק. ברוב התלהבותם הבטיחו השניים שהיכרותי עם הסכומים תעניק לי הקלות בהשגת הדוקטורט הנכסף. מה כבר יכולה להיות ההקלה, אם הדרישה האקדמית ממילא הייתה חיבור של 30 עמודים בערך, וגם זה בריווח כפול?

אבל באמת, מה אתם אומרים, אולי הייתי צריכה לקפוץ על המציאה? בכל זאת, מדובר בתזה קצרה במיוחד. כמעט תקדימית. למעשה, אחת התזות הקצרות בהסטוריה אשר זיכו את הכותב בדוקטורט הייתה בת 26 עמודים. היא שימשה כבסיס לתיאוריה אשר לימים זיכתה את הכותב גם בפרס נובל. מדובר בג’ון פורבס נאש, המתמטיקאי ומפתח תורת המשחקים, שחלקנו שמע עליו בזכות הסרט ‘נפלאות התבונה’.

הסכנה שברכישת תארים, בטח שבעולם הטיפול

אבל בחזרה לעולם המציאות, שבו עדיין מעניקים משקל להתקדמות בסולם אקדמי אמיתי. הדוקטורטים המפוברקים הללו לא שווים את הנייר עליו הודפסו. אך יחסית הם עולים כמו הרבה נייר, הרבה מאד נייר. המסחר בהם מחייב התייחסות מסודרת – וטוב שניתנה התייחסות פורמלית כזאת, אשר בשאיפה תוביל להסדרה חוקית של הנושא.

אני זוכרת היטב כיצד פעלתי במסגרת האגודה הישראלית להומאופתיה מול הומאופת שרכש דוקטורט שאת מקורו הגדיר כ’אוניברסיטת ת*ת’. אנא סילחו לי על הציטוט, ששייך לאיש לא מעודן וגם לא אקדמי. לא הצטערתי כשהאיש עם הסטנדרט המבזה הורחק מן האגודה בגין סירובו להפסיק לנפנף בשטות הזאת. עוד פחות הצטערתי כאשר בסופו של דבר נטש את המקצוע ועזב את הארץ.

רפואה משלימה (שם שהוא בגדר מטרייה רחבה מאד להרבה שיטות) היא תחום בעל אחריות קריטית – וגם פוטנציאל עצום. אסור שייפול בידי קלי דעת, של שרלטנים או של מנצלי תמימותם של אנשים במצוקה. כמי שלומדת (ומלמדת) הומאופתיה כבר למעלה מעשרים שנה, אני חרדה ואף כועסת כאשר אני נחשפת למטפלים עם תארים מפוברקים שכאלה.

ביסוס מדעי לרפואה משלימה – דרישה טובה, על הנייר בעיקר

ועכשיו לנושא השני. לדברי כב’ השופטת, בין אם בבריאות ובין אם במחלה הרי ש”המטופל הפוטנציאלי (…) צריך לדעת באיזה סוג טיפול מדובר ומהי המסגרת הטיפולית אליה הוא נכנס.” היא מוסיפה כי “יש להבהיר כי מדובר בטיפול ממשפחת הרפואה המשלימה, ולהבהיר כי אינו מבוסס מדעית. (…) ככל שפרסום כולל מצגים הנוגעים לשיפור ההרגשה הכללית, או שיפור מחושים שונים (ולא מחלות ממש), אזי ניתן להסתפק בכך. (..) אם אדם סובל ממחלות, בוודאי מחלות קשות כמו יתר לחץ דם, סוכרת ומיגרנות, ומחפש מזור, עליו לדעת שמדובר ברפואה משלימה. בנוסף יש להדגיש בפניו כי יעילות הטיפול לא נבחנה מדעית. היינו לבן אדם כזה צריך להיות ברור המסלול בו הוא צועד. יהיו שיבחרו רק ברפואה קונבנציונלית, אחרים רק ברפואה משלימה ועוד אחרים בשני המסלולים גם יחד. אולם על הבחירה להיות מודעת ומושכלת. ככל שנעשה שימוש יותר משמעותי בשמות של מחלות ובייחוס סגולות ריפוי, אם הדברים אינם מבוססים מדעית, יש להדגיש זאת כדי לא להטעות“.

במילים אחרות, השופטת מבחינה בין הגדרות רפואיות גרידא לבין איכות חיים במובנה הכללי. אני מבינה לחלוטין את זהירותה ואת שיקול דעתה. יש להבחין בין הבטחה לרפא מצב רפואי לבין הנכונות והמסוגלות להעניק איכות חיים. יתכן שיש שיטות בעלות פוטנציאל טיפולי עצום. עדיין, נדרשת זהירות רבה בהבטחה לטפל באמצעותן במצב רפואי מוגדר ומורכב.

יש להדגיש כשאין הוכחה מדעית

השופטת ממשיכה להדגיש את סוגיית המדעיות: “לעומת זאת, אם נעשה שימוש בציון שמות של מחלות (…) אזי על הפרסומים להיות מדויקים מבחינה מדעית, היינו בכל הנוגע לתיאור המחלה ותהליך הריפוי. ככל שמייחסים לטיפול מתחום הרפואה המשלימה סגולות ריפוי למחלות, אזי אם אין מדובר בטיפול שהוכח מדעית יש להבהיר זאת במודגש ובמפורש. פרטים אלה חשובים כדי לאפשר למטופל לבחור בחירה מושכלת”.

השופטת מציבה סרגל למדידת היכולת הטיפולית של שיטה באופן שיכול להיות מקובל על מרבית הציבור. הרי מי האדם בר-הדעת שיתנגד למחקר מדעי?

ובכן, אילו היינו יכולים להיות בטוחים שמדובר בתקן מוחלט של איכות, זה היה מרגיע ביותר. אבל למרבה הצער, יש הרבה ליקויים במחקר המדעי. קיראו כאן על האינטרסים, עיגולי הפינות והכשלים שמלווים את העשייה בעולם הזה. זהו מאמר שתרגמתי ואשר כולל גם ראיונות מצולמים עם עורכי כתבי עת מובילים ברפואה. הללו חושפים אמת מאד לא נעימה. כמו שסבתא שלי נהגה לומר, ‘אתם אולי אוהבים נקניקים, אבל אתם לא רוצים לדעת איך מכינים אותם’. היא במקרה ידעה. בשנות האנו-באנו סבתוש עבדה במפעל לנקניקים. והיא הפכה לצמחונית.

הומאופתיה והרפואה מבוססת העובדות (EBM)

אקדים את המאוחר. זה מאד פשוט. כיום הומאופתיה עדיין אינה עומדת בתקן של מחקר קונבנציונלי עבור חלק מהמצבים בהם היא מטפלת בפועל. כהומאופתים, אמרנו כל השנים, עוד הרבה לפני פיתוח תקן הרפואה מבוססת העובדות, כי בהומאופתיה לא מטפלים בשם המחלה אלא באדם החולה. ההומאופתיה שואפת לחזק את כוחות הריפוי (מערכת החיסון, כוחות הנפש, גם וגם). מתוך כך נעשית עבודה גם על המצב הפתולוגי המאובחן, על ‘המחלה’. כשהבריאות הכללית משתפרת, אזי גם יחסי הכוחות משתנים – לרעת ה’מחלה’.

המחקר בהומאופתיה לא מדביק את קצב התוצאות הקליניות בשטח..תמונת פיפטה להמחשה

הומאופתיה מצליחה קלינית גם אם המחקר עוד לא חשף את כל הישגיה. תודה לצלם, לואי ריד מאתר Unsplash

הבעיה היא שאין לגופים המחקריים אינטרס לבדוק את ההומאופתיה בכלים הללו של התאמה לאדם. בסוף הדרך לא ממתין פטנט תרופתי אשר יתגמל את העוסקים במלאכה. וזאת למה? התכשירים ההומאופתיים פשוט אינם ניתנים לרישום כפטנט. הם מופקים מחומרים טבעיים ולא מפורמולציות מסובכות שנרקחו בסודי סודות. כלומר בשורה התחתונה, התכשירים ההומאופתיים הם זולים מאד.

מיעוט יחסי של מחקרים- כרגע (אבל יותר ממה שחשבתם)

שנית, כאן נוגעים בנקודה עקרונית שאיננה רק כלכלית. אמרנו שבהומאופתיה מתבצעת התאמה לאדם ולא רק על בסיס הגדרתו הרפואית. כל מחקר רפואי חייב לקחת זאת בחשבון ולבדוק מה אחוזי ההצלחה של השיטה כולה. וזאת מעצם העקרון של ההתאמה האינדיבידואלית לאדם (ולא לשם של המחלה). מחקרים שבוצעו כך הראו יתרון מובהק להומאופתיה. הבעיה היא שהם אינם רבים. כלומר, ההצלחות בקליניקה הן רבות, אך הן קורות בקליניקה – ולא מתורגמות בדיעבד למחקר עבור כל מצב קליני. מבחינה מתודולוגית, מחקר כזה לא יסקור בדיעבד עבודה בקליניקה. מחקר איכותי חייב לעמוד בכמה דרישות: להיות פרוספקטיבי (כלומר, עליו להיות מתוכנן במסגרת פרוטוקול עתידי), עם הקצאה מקרית ועם קבוצת ביקורת.

לכן, בכל פעם שיתקשר אליי מטופל פוטנציאלי, אתן לו את ההסבר שאני מעניקה תמיד. אשוחח איתו אודות חיזוק המערכת שלו ודרכי ההתמודדות שלו. בד-בבד, יתכן שיהיו מצבים שבהם ארגיש שידיי כבולות מלתת נתונים מחקריים באופן ספציפי לבעייתו הרפואית המוגדרת.

ואף על פי כן, נוע תנוע

ישנה הרבה עשייה מחקרית בתחום ההומאופתיה. היא פשוט לא מדביקה את הקצב של התוצאות הקליניות בשטח. אני מצרפת כאן את הלינק לקריאה נוספת אודות המחקר והומאופתיה.

המקורות לפוסט

סיכום של הפסיקה הופיע תוך שעות בבלוג של הגב’ טלי חרותי סובר הזריזה מ’הארץ’, כאן.

לקריאה ולהורדה, הרי הטקסט המלא של פסק הדין של כב’ השופטת אגמון גורן בנושא רפואה משלימה, תאריה והצגתה .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support