יותר ממאתיים שנות יעילות: הטיפול ההומאופתי במגיפות

הומאופתיה טיפלה ביעילות בנפגעי מגיפות קשות במאתיים השנים האחרונות. אבעבועות שחורות, כולרה, טיפוס, שפעת, צהבת, עכברת וכן שנית – הומאופתיה סייעה הן בטיפול בחולים והן במניעה עבור אוכלוסיות בסיכון.

ההומאופתיה ממשיכה לעמוד במבחני הזמן והתוצאה של מגיפות במאה ה-21. המאמר הבא מביא חומר למחשבה באמצעות סטטיסטיקות, מאמרים ומידע על ההכרה הממשלתית בשיטה.

הטיפול ההומאופתי במגיפות, אשר מעצם הגדרתן פוגעות באוכלוסיה שלמה, פועל באופן יחודי. אם בטיפול פרטני הפונה מקבל תכשיר אישי עבור הסך האישי של בעיותיו, הרי שלמגיפה ניגשים אחרת: מתבוננים בסך המשותף של הסימפטומים באוכלוסיה ואף נותנים טיפול מניעתי, אם ניתן לזהות כזה.

כבר בשלהי המאה ה-18 פיתחה ההומאופתיה כלים לטיפול מיידי בנדבקים במגיפות. במקביל, גם פיתחה ההומאופתיה כלים לשמירה על בריאותה של אוכלוסייה בסיכון. הפרקטיקה הזאת מיושמת בהצלחה כל השנים, גם במאה ה-21.

הנושא טעון והמגנים נוטים שלא להכיר את ההסטוריה. לכן, בואו נדבר עובדות. כך יתברר כי ההומאופתיה היא בשורה טובה לטיפול במחלות מגפתיות מזה למעלה ממאתיים שנה. יש להניח שלא רבים מכירים את המאמרים המתייחסים לטיפול במספר סוגי מגיפות. כולנו שמענו על מגיפות הסטוריות, יותר או פחות. למשל שנית, טיפוס, כולרה, אבעבועות שחורות, קדחת הדנגי, דלקת קרום המוח, שפעת ולפטוספירוזיס (עכברת). המאמרים על הטיפול ההומאופתי בהן פורסמו החל מראשית המאה התשע-עשרה בכתבי עת הנתונים לביקורת עמיתים. בשניים מתוכם, ככל שאיפשרו התקופה והדחיפות, מדובר גם בקבוצות בעלות הקצאה אקראית.

ההומאופתיה טיפלה במגיפות נוספות, אף שהדבר לא פורסם בכתבי עת בשל מגבלות התקופה. לכן, במאמר הבא אתמקד אך ורק במחלות המדבקות שתיעוד הטיפול בהן פורסם בכתבי עת. גם בסד המצומצם הזה ברור כי ההומאופתיה עומדת במבחני התוצאה והזמן.

פרסומת לתכשיר נגד סקרלטינה, 1889

הרפואה הקונבנציונלית הייתה חסרת אונים ביחס לקדחת השנית עד להמצאת האנטיביוטיקה. זוהי פרסומת לתכשיר מ-1889 (מתוך אתר הספריה הבריטית)

קדחת שנית (Scarlet Fever)

ד"ר סמואל האנמן, הרופא שפיתח את השיטה ההומאופתית, תיעד לראשונה בשנת 1801 את הטיפול המניעתי במגיפה של קדחת השנית (גרסתה האלימה יותר של הסקרלטינה) (1). קדחת השנית היא מחלת ילדים מדבקת הנגרמת על ידי רעלן שמפריש החיידק סטרפטוקוק A. במשך דורות הוגדרה המחלה כקטלנית ביותר – עד המצאת האנטיביוטיקה, כעבור כמאה וארבעים שנה מהטיפול ההומאופתי האמור.

המגיפה המתוארת פשתה באחד ממחוזות פרוסיה (גרמניה של היום) בשנת 1799. השיטה שהמליץ עליה ד"ר האנמן הייתה מתן מנה טיפולית (לנדבקים) או מניעתית (כשהתאפשר) של תכשיר בשם Belladonna. התכשיר ניתן במינון הומאופתי ביחס של 1 ל-24 מיליון. זהו מינון מאד שגור בהומאופתיה, שמשמעותו המעשית היא 0.0416 ננוגרם מהחומר. בשיטה זאת עמד אחוז הריפוי בקרב ילדים, קורבנותיה העיקריים של המגיפה, על למעלה מ-95%. השימוש בתכשיר מנע הדבקה ועצר מגיפות. במקרה שלא מנע את המגיפה כליל, הרי שחומרתה הייתה פחותה.

הטיפול המניעתי-הומאופתי בקדחת השנית נדון במאמרים נוספים פרי עטו של ד"ר האנמן, אשר התפרסמו בכתבי העת הרפואיים בין השנים 1806-1808 (2), (3) ו-(4) . אפילו הלנצט (5), כתב העת הרפואי הידוע והוותיק שממשיך להתפרסם כיום, התייחס לכך בחיוב. בשעתו עמד בראש כתב עת זה ד"ר כריסטוף וילהלם הופלנד, יריבו האידיאולוגי של ד"ר האנמן. צחצוחי החרבות ביניהם תועדו בכתבי שתי האסכולות לאורך שנים רבות. לכן, תמיכתו של ד"ר הופלנד בהומאופתיה בתקופת המגיפות השוותה לתמיכה מצד  הסתדרות הרופאים בהומאופתיה כמרפא עבור האיידס…לא פחות (6).

יעילותה הרבה של ההומאופתיה התבררה במגיפות נוספות של קדחת השנית. לפיכך, הורה השלטון הפרוסי ב-1838 על שימוש במניעה הומאופתית למגיפות השנית שרווחו אז. (שם)

כולרה

ראשיתם של גלי הכולרה שפקדו את אירופה לאורך המאה התשע-עשרה הייתה בהודו. משם התפשטה הכולרה הן מזרחה והן מערבה בנתיבי סחר אל מרכז אסיה, המזרח התיכון וגם אירופה. מוקדים קשים במיוחד נודעו במיוחד ברוסיה בשנים 1830-31. הקונסוליה האימפריאלית הרוסית, שהייתה אמונה על המידע, דיווחה על 63% תמותה בקרב המטופלים קונבנציונלית. זאת, לעומת שיעור תמותה של פחות מחמישית בקרב המטופלים הומאופתית, 11% תמותה ליתר דיוק.

מערכת לסינון מים מהמאה ה-19

כך ניסתה אנגליה הוויקטוריאנית להתמודד עם מגיפת הכולרה: פרסומת למערכת ביתית לסינון מים. כנראה שאין חדש תחת השמש (מתוך אתר הספריה הבריטית)

שני רופאים שמינתה ממשלת אוסטריה  דיווחו על הטיפול בבית החולים ההומאופתי בווינה לעומת

ד"ר האנמן סייע לעמיתיו-תלמידיו בטיפול בנפגעי הכולרה ברוסיה וכן במניעת התפשטות המגיפה. לימים פרסם על כך מאמר (7). קיצורו של דבר, המלצתו כמניעה הייתה התכשיר ההומאופתי Cuprum במינון 30c אחת לשבוע. תובנותיו בנוגע לכולרה פורסמו שוב מספר שנים לאחר מותו בכתב העת של האגודה ההומאופתית הבריטית (8), (9).

ראויה לציון אבחנתו המדויקת בדבר אופני ההדבקה בכולרה – דווקא על רקע התקופה שבה עוד האמינו עמיתיו כי הגורם הוא אוויר קלוקל. ד"ר האנמן טען כי הפצת הכולרה מתאפשרת באמצעות "גורמים חיים קטנים עד כדי נסתרים מן העין, מזיקים לחיים בהיותם מדבקים, המתרבים במים מזוהמים". האמירה בולטת במיוחד על רקע העובדה שד"ר האנמן טיפל וזיהה זאת כחמישים שנה לפני שד"ר קוך החל לחקור את מה שלימים התברר כחיידק הכולרה (10).

מגיפת הכולרה פשתה באותן שנים גם בהונגריה ומוראביה. לפי האחראי מטעם מלך בוואריה, ד"ר קאת' (Kath), עמדו שיעורי התמותה על 7% בקרב המטופלים הומאופתית. זאת לעומת שיעור מרובע ויותר של 31% בקרב המטופלים ברפואה 'רגילה'.

עם הגיע המגיפה לווינה בשנת 1836, עמדו אחוזי התמותה על 33% בקרב המטופלים הומאופתית, לעומת 66% בקרב המטופלים באופן קונבנציונלי. המידע פורסם ברבעון לענייני רפואה שהתפרסם באותן שנים בדבלין.

מהסיכום שנמסר בנוגע לטיפול ההומאופתי בכולרה שפגעה בווינה עלה כי ד"ר פליישמן, הרופא האחראי על הטיפולים ההומאופתיים, הביא להחלמתם של שני שליש מהחולים. זאת בעוד ששני שליש משיעור החולים בבתי החולים הקונבנציונליים נפטרו. כן, גם עין ממוצעת תבחין כי האומדן שלעיל אינו ניטור מדויק כמתבקש בימינו. ועדיין, בהתייחס לתקופה (המחצית הראשונה של המאה ה-19), מדובר בסדר גודל מובהק. (11)

כאשר התפשטה הכולרה בסקוטלנד בשנת 1848, עמד שיעור התמותה בקרב המטופלים הומאופתית על 24%, בעוד שאחוז המתים בקרב המטופלים קונבנציונלית עמד על 68%, כמעט פי שלושה. הפער הלך והעמיק: לפי דיווח שהתייחס להשתוללות הכולרה בלונדון ב-1854, ההשתוללות שהולידה את מדע האפידמיולוגיה, עמד שיעור התמותה בבירת בריטניה על 16.4% בקרב מטופלי הרופאים ההומאופתים. שיעור המתים מקרב המטופלים קונבנציונלית עמד על כפי ארבעה – 59.2%, זאת לפי דיווח של הקולג' המלכותי לרפואה (13). 

כאשר בוחנים את שיעורי התמותה בארה"ב באחד משיאי הכולרה המתועדים, הרי ש– 54% מהנפטרים טופלו באופן קונבנציונלי לעומת שיעור המתים בהומאופתיה שעמד על 27%.

כלומר, ככל שמדובר בטיפול בנדבקים בכולרה, הפער בין אחוזי התמותה בקרב מטופלי שתי השיטות נע בין 1:2 ל-1:6 בקירוב. 

קדחת הטיפוס 

ד"ר האנמן פרסם מאמר בנושא כבר בשנת 1814 (12). לימים, כאשר היכתה קדחת הטיפוס באירלנד ובאנגליה בשנת 1847, נבדקו המלצותיו בקרב האוכלוסייה הכללית. התברר כי שיעור התמותה בקרב המטופלים הומאופתית עמד על 2%. זאת בעוד שבקרב המטופלים קונבנציונלית היה שיעור התמותה 13%. כיום, התקן המחקרי דורש קבוצת ביקורת, אם כי בנסיבות קטלניות שכאלה, היה הדבר נחשב ללא-אתי, למנוע טיפול ראוי מהאוכלוסייה. כך או כך, דווקא ישנו נתון שעשוי להיחשב כזרוע הביקורת: בקרב האוכלוסייה שלא זכתה לאף טיפול, עמד שיעור התמותה על 10%.

ככל שמדובר בשיעור התמותה מטיפוס בארה"ב, הוא עמד על 21% מקרב המטופלים קונבנציונלית – ו-10% מקרב אלה שטופלו בעזרת הומאופתיה.

אבעבועות שחורות

מגיפות האבעבועות השחורות, אשר נודעו גם בשם 'המוות השחור', המיטו מספר שיא של קורבנות. הן אף רשמו על שמן את פיתוח החיסון ההמוני הראשון, כבר בשלהי המאה ה-18. כיום, מלבד המנות המאוחסנות בהחבא כנשק ביולוגי, נחשבת מחלת האבעבועות השחורות לכזאת שנכחדה מן העולם. עם זאת, בראשית המאה העשרים היא הייתה עדיין נפוצה יחסית. דיון בנושא, שנערך בשנת 1907 במסגרת מליאת המכון ההומאופתי האמריקאי, סקר טיפול מניעתי מסוג Variolinum במהלך מגיפה באיווה. התברר כי 2,906 מטופלים קיבלו טיפול מונע. מתוך 547 שנחשפו באופן ודאי, רק 14 פיתחו את המחלה, כלומר היעילות עמדה על 97.5% הצלחה. (13)

שיתוק ילדים / פוליומיליטיס – התמודדות ומניעה

ב-1950, מספר שנים לפני פיתוח החיסונים נגד פוליו וכחלק מהעלייה העולמית בשכיחות מקרי הפוליו שנרשמה מראשית המאה ה-20, נערך בנושא מחקר בדרום אפריקה. המחקר, בהובלת ד"ר טיילור סמית', מצא כי מתוך 82 איש אשר קיבלו את התכשיר ההומאופתי Lathyrus sativus  נחשפו למחלה 14 איש, ולא תועד כל מקרה של מחלה. (14)

שפעת

הטיפול ההומאופתי בשפעת זכה לכותרות בכלי התקשורת הישראליים בחורף 19-'20', כאשר התעוררה מחלוקת ביחס לתכשיר בשם Oscillococcinum. החתומה על מאמר זה היא הומאופתית קלסית, כלומר דוגלת בגישה המייצרת התאמה אישית למטופל. להבדיל, ה'אוסילו' הנו תכשיר מדף שאמור להנתן כמניעה, ולעתים הוצג על ידי משווקיו בארץ כהבטחה גורפת. נראה כי בדיעבד, 'תרמו' לעניין גם הצהרות מרחיקות-לכת של היועצים בדלפקי בתי המרקחת. אף שלתכשיר המדף הזה ישנם סייגים, כדאי להכיר את הנתונים המחקריים שבוצעו לגביו לפני אי-אילו שנים.

המחקר המתואר סקר טיפול מניעתי לשפעת שניתן באמצע שנות ה-80' של המאה הקודמת. נבדק סך כולל של 487 אנשים, מהם 237 שקיבלו את התכשיר בעוד שהשאר קיבלו פלצבו. נמצא כי מתן מניעתי של  התכשיר Oscillococcinum , אשר נלקח פעמיים ביום במשך חמישה ימים, העלה את שיעור ההחלמה והיעלמות הסימפ' תוך יומיים. כמו כן, הוא כן הפחית למינימום את שיעור הסיבוכים. (15)

שפעת – מחקר בדגש על סוגי מינונים הומאופתיים

להבדיל מהתכשיר שתואר לעיל, גדולתה של ההומאופתיה נרשמת במידה רבה באמצעות טיפול מותאם אישית. כך עלה ממחקר שפורסם ב-2013 בנוגע לטיפול פרטני במצבי שפעת (16). במחקר, שהתקיימו בו הקצאה אקראית וקבוצת ביקורת, ניתנו תכשירים בהתאמה אישית לשלוש קבוצות: 152 מטופלים קיבלו מינון הומאופתי מסוג LM, בקבוצה שנייה 147 קיבלו איש מינון הומאופתי מסוג C  ובקבוצת הביקורת שקיבלה פלצבו היו 148 איש. ניכר הבדל משמעותי בין מקבלי הטיפול למקבלי הפלצבו. עם זאת, ביחס לשתי הזרועות ה'פנימיות' של הטיפול, לא ניכר הבדל משמעותי בין שני סוגי המינונים ההומאופתיים, C לעומת LM.

ראוי לציין כי התכשירים השכיחים היו כדלקמן: Arsenicum album, Bryonia alba, Rhus tox., Belladonna, Nux vomica, Sepia, Phosphorus, Gelsemium, Sulphur, Natrum mur., Aconitum napellus.

כמה מילים על השפעת הספרדית

השפעת הספרדית נודעה בשם 'המגיפה הלבנה' והמיטה מספר בלתי-נתפס של קורבנות, שנאמד בטווח שבין חמישים מיליון למאה מיליון איש. גם במרחק של מאה שנה, דומה שהשפעת הספרדית היא מגיפה מודחקת שלא זכתה לדיון הרחב שלו היא ראויה.

אם לדגום נתונים מקרב שיעורי המתים בשפעת הספרדית, הרי שבפיטסבורג דווח על 1.05% אחוזי תמותה בקרב המטופלים הומאופתית, בעוד שהמטופלים הקונבנציונלית נפטרו בשיעור של 30%. הפער העצום הזה נשמר גם כשנבדקו נתונים בשאר מדינות ארה"ב. תרגמתי בשעתו את המאמר המקורי המרכז את כל הדיווחים (למעלה מ-65 אלף מטופלים).

לסיכום: שפעת, מניעה עולמית והתאמה של תכשיר אישי (אודיו ועוד)

התראיינתי בנושא השפעת (ספרדית ולא רק) לתוכניתו של אבי שמאי, 'אני רק שאלה'. במהלך הראיון התייחסתי לעצם רעיון המניעה באמצעות התכשיר הכללי שלעיל.

כהדגשה לחשיבות הטיפול המותאם אישית, זוהי כתבה שלי שהתפרסמה בירחון 'חיים אחרים' בשנת 2007.

קדחת דנגי (Dengue Fever)

הדנגי היא מחלה נגיפית דמוית שפעת המועברת על ידי יתושים הפעילים בשעות היום. לאחר העקיצה, הנגיף מתרבה בדם והמחלה מתפתחת תוך כשבוע. היא מתבטאת בכאבי שרירים, כאבי גרון ופריחה מפושטת שאינה כוללת את כפות הידיים והרגליים. יתכן דמם קל בריריות, כגון מהאף. בנוסף, עלולה להתפתח תמונה סוערת שהמוקד שלה הוא הפרעת קרישה כללית, המתבטאת גם מתחת לעור וגם במערכת העיכול. מתוך כך עלול להתפתח שוק עקב הירידה בלחץ הדם. אין למחלה טיפול קונבנציונלי ספציפי או חיסון. לכן, הרפואה הרגילה מתמקדת בטיפול תומך ובמידת הצורך במתן עירוי נוזלים ומוצרי דם (17).

בשל שכיחותה וקטלניותה של קדחת הדנגי, יזמה ממשלת ברזיל מהלכים להתמודדות הומאופתית מוקדמת עם המחלה. המהלך הניסויי הראשון התקיים בחודש מאי 2001. 40% מתושבי האיזורים הנגועים ביותר בקדחת הדנגי קיבלו בברזיל מינון הומאופתי של התכשיר Eupatorium perfoliatum 30c כמניעה במהלך התפרצות של המחלה. שכיחות המחלה ירדה ב-81.5% בהשוואה לשכיחות המחלה בקרב תושבי האיזורים שבהם לא ניתנה המניעה הזאת. (18)

בהמשך, במסגרת קמפיין שיזמה ממשלת ברזיל במהלך אביב 2007, חולקו 156 אלף מנות של תכשיר שנגדיר כ'משולב', למטופלים ללא סימפטומים ול-129 מטופלים בעלי מחלה פעילה, כולם טופלו במרפאות חוץ בבירה. התכשיר ההומאופתי היה שילוב של Phosphorus 30c, Crotalus horridus 30c וכן Eupatorium perfoliatum 30c. התוצאה בחורף העוקב ביטאה ירידה בתחלואה בשיעור של 93% בקרב אותם מטופלים בהשוואה לשנה שלפניה.

להשלמת התמונה יודגש כי שיעור ההיארעות של קדחת הדנגי בשאר מחוזות הבירה באותה שנה זינק ב-128%. (19)

נתונים אפידמיולוגיים מקובה 2004-2009 

כתוב במקורותינו על הבאים לקלל ונמצאים מברכים. ובכן, מכון פינליי, (Finlay Institute), יצרן החיסונים הקובני, הוביל מספר מחקרים שאין בהם משום פיתוח של חיסון רפואי 'רגיל'.

בתקופה שבין דצמבר 2009 וינואר 2010 קיבלו כתשעה מיליון קובנים, כ-90% מאוכלוסייתה של קובה, טיפול מניעתי דמוי-הומאופתיה למחלות נשימה כולל שפעת. אני מכנה את הטיפול 'דמוי הומאופתיה' מפני שבדומה לטיפול נוספים במגיפות שהוזכרו לעיל, לא בוצעה התאמה אישית. התכשיר שילב מספר רכיבים, בניגוד למקובל בהומאופתיה קלסית. התוצאות היו מצוינות והירידה בשיעורי התמותה הייתה מובהקת.

טיפולים מניעתיים כלל-קהילתיים נוספים לאורך טווח השנים הללו העניקו מענה לשלוש מחלות נוספות:
צהבת נגיפית מסוג A (מיליון וארבע מאות איש בין השנים 2004-2007); קדחת הדנגי (מליון וחצי קובנים, בין השנים 2006-2009) ודלקת הלחמית (מאה ושמונים אלף איש, בין השנים 2008-2009).

ראוי להתעכב על הטיפול המניעתי שבוצע בקובה ביחס ללפטוספירוזיס (עכברת) – למעלה משני מליון איש בשנים 2007-2008 קיבלו את טיפול המניעה. נמצא כי התחלואה הייתה אפסית בהשוואה לאוכלוסייה שבקבוצת הביקורת, שבה הייתה עלייה של 21% בתחלואה. כאשר ישראל עקבה בדאגה אחר סימני עכברת לפני כשנתיים, כתבתי על כך כאן בבלוג.

קובה מוכיחה הרבה תיאוריות. גם הומאופתיות.

הממשל הקובני בשיתוף חברה לייצור חיסונים המחישו שהומאופתיה מונעת מגיפות. צילם: Kurt Kleeb

מחקר נוסף שביצע מכון פינליי ב-2007 כלל מתן תכשיר מונע לעכברת ל-70% מאוכלוסיית היעד (בני שנה ומעלה).  2,308,562 איש קיבלו שתי מנות מתכשיר שהופק במינון דמוי-הומאופתיה מהמחלה. המנות ניתנו במרווח של 7 עד 9 יום זו מזו. התוצאה התבטאה בירידה בשיעור של 84% בשכיחות המחלה. דווח רק על 10 חולים. הנסיגה בשיעור המחלה הורגשה כבר לאחר מתן המנות, ובקרב החולים המאושפזים לא חלה החמרה. האוכלוסייה שלא טופלה חוותה עלייה של 21% בשיעור המחלה. עלות התכשיר הכמו-הומאופתי היא 1:15 מעלות החיסון הקונבנציונלי. (20)

מכאן גם המאמר הסוקר את התוצאות ומעריך כי המניעה בכלים ההומאופתיים עשויה לסייע נגד מחלות מדבקות כגון העכברת (21).

צפו בד"ר קונספסיון קמפה אוארגה (Concepción Campa Huerga), ראש מכון Finlay הקובני, המתארת את המהלך לקראת טיפול הומאופתי מניעתי: מובילת הפיתוח של החיסון נגד מנינגיטיס B מספרת בגילוי לב כיצד הלכה בעקבות התוצאות דיברו בעד עצמן. התוצאות הקליניות היו מובהקות באיזורים בברזיל שבהם ניתן טיפול הומאופתי מניעתי. היא לא נרתעה אלא העמיקה בתחום. לימים הובילה לכך שהתאגיד 'נאלץ' להפרד מחלק מהכנסותיו מהחיסונים ה'רגילים' לטובת שיווק טיפול הומאופתי מונע. לקח נוסף הוא שהברירה איננה תאגיד עשיר ודורסני לעומת מתנגדי חיסונים נאיבים ועניים. יתכן, לדבריה, פיתוח של מוצרים מניעתיים מהתחום. זוהי הזדמנות להצדיע לראש מדעי פתוח שאינו נבהל מדירקטורים הדורשים רווחיות לבעלי המניות. הסרטון הופק על ידי המכון הבריטי למחקר הומאופתי.

 

הומאופתיה כטיפול במגיפות עבר נוספות 

דלקות ריאה באירופה

לא בטוח כי המידע שלהלן עונה על הקריטריון הקשיח של מגיפה, אך הפתולוגיה, המספרים והשינוי התפיסתי ראויים לתשומת לב: דלקות ריאות בשכיחות גבוהה שאירעו באוסטריה באמצע המאה ה-19 טופלה בשתי הזרועות הרפואיות של התקופה. באגף ההומאופתי דיווח מרכז המידע, ד"ר פליישמן, על אחוז תמותה של 5%, בעוד ששיעורי התמותה זינקו פי ארבעה ככל שהיה מדובר במטופלים קונבנציונלית.

ד"ר ראות' (Routh) רופא בריטי קונבנציונלי שהתנגד להומאופתיה, התבקש להציג דיווח סטטיסטי לגבי אחוזי התמותה – ואז נשבה בקסמי ההומאופתיה והחל לדגול בה. ד"ר ראות' אסף נתונים מאנגליה, אוסטריה וגרמניה. סך הכל הוא דגם 32,655 מקרים שטופלו בהומאופתיה, לעומת 119,630 מטופלי אלופתיה (קרי, רפואה קונבנציונלית). בהומאופתיה אחוזי התמותה היה 4.4% ובאלופתיה – 10.5%. (22)

קדחת צהובה באמריקה

בין השנים  1853-54 עמד שיעור התמותה מקדחת צהובה בדרום אמריקה על 5.4% מכלל המטופלים הומאופתית. לשם השוואה, שיעור התמותה בקרב המטופלים קונבנציונלית עמד על 55%  (22).

כאשר פשתה הקדחת הזאת בניו אורלינס כעבור 25 שנה, הצטמצם הפער אך עדיין נותר מובהק: שיעור התמותה בקרב המטופלים הומאופתית עמד על 6% בקרב המטופלים הומאופתית, ו-15% בקרב המטופלים קונבנציונלית (שם).

לסיכום

  • הסקירה בחנה מגיפות במאתיים השנה האחרונות ואת שיעורי התמותה וההחלמה בקרב המטופלים הומאופתית לעומת המטופלים קונבנציונלית.
  • ניכר כי להומאופתיה ישנה יכולת מרשימה, לעתים הרבה מעבר ליכולת הקונבנציונלית באותה עת ובכלל.
  • יכולת זאת הודגמה כבר מראשית המאה ה-19 במסגרת מגיפות שנחשבו קטלניות. פיתוחם של כלים סטטיסטיים במסגרת מחקרית איפשר להדגים מגמה זאת באופן מובהק.
  • מובהקות התוצאות ומחירם הנוח של התכשירים ההומאופתיים הופכים אותם לחלופה קריטית עבור בריאות הציבור.
    זאת הן כאשר מדובר בהתמודדות עם מחלה פעילה והן כאשר מדובר במניעה.
  • קל לזלזל כיום במחלות 'היסטוריות' כגון סקרלטינה, האנטיביוטיקה הלוא העלימה אותה מסדר היום.
    עם זאת, הומאופתיה סייעה להחלמה ולמניעה כאשר האנטיביוטיקה עוד לא פותחה.
    מכאן, ניתן לשאול מהו הפוטנציאל ההומאופתי בטיפול במחלות המגפתיות שכיום טרם נמצא להן מענה קונבנציונלי.  
  • יש לקוות כי מסגרות שונות ישקיעו במחקר ובקידום פתרונות אלה לטובת קידום בריאות האוכלוסיה.
    חברת החיסונים שהפיצה תכשיר הומאופתי כמניעה היא דוגמה מסקרנת לחשיבה מחוץ לקופסה.
    במבחן התוצאה אפשר להניח ששיקול העלות הנמוכה של התכשירים מילא תפקיד בקמפיינים אלה לפני כעשור.
    ובמבחן התוצאה החשובה מכל, ניתן להניח גם כי בחברת החיסונים פעלו עם מה שמביא תוצאות.

 

תודות לד"ר ננסי מאליק על ההשראה לכתיבת המאמר. 

ביבליוגרפיה

  1.     Samuel Hahnemann, “The Cure and prevention of scarlet fever”, Zeitschrift für Praktischen Medizin (Journal of Practical Medicine), 1801, Republished in Lesser Writings. B.Jain Publishing, New Delhi
  2.    Samuel Hahnemann, “Scarlet fever and Purpura miliaris, two different diseases”, Zeitschrift für Praktischen Medizin, vol. 24, part. 1, 1806
  3. Samuel Hahnemann, “Observations on scarlet fever”, Allgemeine Reichanzeiger (General Reich Gazette), No. 160, Germany, 1808
  4. Samuel Hahnemann, “Reply to a question about the prophylactic for scarlet fever”, Zeitschrift für Praktischen Medizin, vol. 27, part. 4, p. 152-156, 1808
  5.  Hufeland, Prophylactic powers of Belladonna against Scarlet Fever , The Lancet, 1829
  6. https://www.theaahp.org/articles/belladonna-clinical-snapshot
  7. Samuel Hahnemann, “Cure and prevention of Asiatic cholera”, Archiv für die homöopathische Heilkunst (Archives for the Homoeopathic Healing Art), Vol. 11, part 1, 1831.
  8. Samuel Hahnemann, “On the contagiousness of cholera”. British Homoeopathic Journal, Vol. 7, 1849
  9. Samuel Hahnemann, “Appeal to Thinking Philanthropists Respecting the Mode of Propagation of the Asiatic Cholera”, 20 pages, 1831. Republished in British Homoeopathic Journal, Oct 1849.
  10. Samuel Hahnemann, “Appeal to Thinking Philanthropists Respecting the Mode of Propagation of the Asiatic Cholera”, 20 pages, 1831, Translated by R E Dudgeon, M.D. in The Lesser Writings of Samuel Hahnemann, 1851, B Jain Publishers, reproduced edition, 2002, p. 758
  11. (11) https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0007078594800669 Bernard Leary, Cholera 1854 Update, British Homoeopathic Journal, 1994
  12. Samuel Hahnemann, “Treatment of typhus & fever at present prevailing”, Allgemeine Reichanzeiger, No. 6, Jan. 1814.
  13. Charles Woodhull Eaton, The Facts about Variolinum
  14. Taylor Smith A, Poliomyelitis and prophylaxisBritish Homoeopathic Journal, 1950
  15. Oscillococcinum 200c in the treatment of influenza during epidemic in France from 1984-1987, British Journal of Clinical Pharmacology (1989)
  16. Effect of individualized homoeopathic treatment in influenza like illness Journal of Research in Homeopathy (2013)
  17. https://www.clalit.co.il/he/lifestyle/travel/Pages/dengue_fever.aspx
  18. Marino R. Eupatorium perfoliatum 30c for the Dengue Epidemics in Brazil in 2007. International Journal of High Dilution Research, 2008
  19. Contribution of homeopathy to the control of an outbreak of dengue epidemic in Macaé, Rio de Janeiro, Brazil in 2007-8 , International Journal of High Dilution Research, 2008
  20. . Bracho et. al. Application of 200C potency of bacteria for Leptospirosis epidemic control in Cuba 2007-8(2010)
  21. Reevaluation of the Effectiveness of Homoeoprophylaxis Against Leptospirosis in Cuba in 2007-8, Journal of Evidence-based Complementary & Alternative Medicine (2014)  כמו כן ר'  Application of 200C potency of bacteria for Leptospirosis epidemic control (2010) FULL TEXT
  22. Tracts on Homeopathy (1853)
    https://archive.org/details/101308678.nlm.nih.gov
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support